<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' יבום וחליצה פ"ג</h1>
<h2>דף יג.</h2>
יבמה הראויה ליבם שלא רצתה להתיבם דינה כדין מורדת על בעלה ויכפוה לחלוץ בלא כתובה, הניח אחיו נשים רבות, כל מי שתבע (הבעל) [היבם] ליבם מיבם, לא רצתה היא המורדת, חולצה בלא כתובה, וצרותיה שלא נתבעו נוטלות כתובתן כשאר אלמנות. יבמין רבין ותבעה הגדול ולא רוצה [בו] אם רוצה באחיו אין שומעין לה שמצוה בגדול. אמר הגדול, איני חולץ ואיני מייבם הרי אחי לפניך, ותבעה אחד מאחיו ליבם וקצה בו, מאחר שנסתלק הגדול שמצוה בו, כלן שוין, והואיל והיא רוצה באחד והוא אינו רוצה לא מרדה. אפילו האח שרוצה היא, הוא במדינת הים תאמר אמתינהו שיבם (אותו) [אותי] ואו' לזה שאינו הגדול, חלוץ ותן כתובה אם תרצה ואם לאו תמתין אחיך. בא זה שרצתה בו וקץ בה חוזרין לזה שתבעה ליבם וקצה בו, ואומרים לה, אין מי שרוצה ליבם רק זה ומצות יבום קודמת או תתיבם או תצא בלא כתובה כדין מורדת.
מסקנת רש"י אין כופין לחלוץ אי ניחא לתרויהו ליבומי, אבל (לא) אם [לא] תרצה ליבם מחמת שתתן אמתלא לדבריה מטעינן ליה וחליץ. ואם לא יכולין להטעותו כופין לחלוץ כמו יבמה שנפלה לפני מוכה שחין. ור"ת מפרש, דרב דאמר אין כופין, קאי ארישא. וגרסינן כן, מצות יבום קודמת, אמר רב ואין כופין. פי' ליבם היכא דניחא לתרויהו לחלוץ. אבל למשנה אחרונה כפינן ליה וחליץ. ומסקנא דמילתא לפי דברי רבינו ברוך, דלעולם לא כפינן לחלוץ ואפילו עתה שיש חרם שלא לישא שני נשים. ובתשובה מהרב ר' יצחק ב"ר תודרוס שכך כופין שיחרימו על כל הקהל שלא ישאו ויתנו עם היבם (ויתחזקו) [ויתרחקו] ממנו עד שיחלוץ. אבל ווהים כי עצמו לא יחרימו ולא יפדו. אך אם יש לו אשה אחרת או אינו רוצה לחלוץ ולא ליבם או הוא מאותן שכופין להוציא, כתב הר"ר יצחק מקורבוייל שינדוהו להדיא.
